פסק-דין בתיק ת"א 25161-03-10

1.         תביעה לסילוק יד ולצו עשה.

פתח דבר

2.         ענייננו במקרקעין הידועים כחלקה 43 בגוש 7041, המצויים ברח' אילת 45 בתל אביב - יפו, בעיבורה של הדרך המובילה מתל אביב ליפו (להלן: " המקרקעין"). על המקרקעין ניצבת תחנת דלק "סונול". (להלן: " התחנה" או " המושכר").

3.         התובעים הם הבעלים הרשומים של המקרקעין (ר' נסח רישום, נספח א' לכתב התביעה). הנתבעת 1 (להלן: " סונול") מחזיקה בחלק מהמקרקעין ומפעילה בהם את התחנה. השאלה אם הנתבעת 2 מחזיקה במקרקעין אם לאו, שנויה במחלוקת.

3.         בין הצדדים התנהלו הליכים קודמים בשנות ה-60 ובשנות ה-90 של המאה הקודמת. הליכים אלה הסתיימו בהסכמי פשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין. לתוכנם של הסכמים אלה אדרש בהמשך.

4.         בעבר נתנו התובעים רשות לסונול להטמין מכלי דלק תת קרקעיים בשטח החלקה שמחוץ לשטח המושכר. מכלים אלה עודם טמונים בקרקע אך אינם בשימוש. מאמצע שנות ה-90 ועד היום, עושה סונול שימוש במכל דלק תת קרקעי שהוטמן בשטח התחנה. כתוצאה מהפעילות בתחנה לאורך שנים נגרם זיהום לקרקע אשר מטופל על ידי סונול על פי הנחיות המשרד להגנת הסביבה.

התביעה

5.         הנתבעת 1 הציגה עצמה לאורך שנים כדיירת מוגנת במקרקעין, ולא היא. על פי מסמך שנמסר לתובעים רק בשנת 2008 הושכרו המקרקעין בשנת 1950 לחברה בשם Socony Vacuum Oil Co Inc, שאינה הנתבעת 1. (ר' הסכם שכירות, נספח ב' לכתב התביעה, ונספח 1 לתצהירי הנתבעות).

6.         אף אם היו לאותו תאגיד זכויות דיירות מוגנת במקרקעין הרי שהן פקעו עם העברת הזכויות לצד שלישי, הוא הנתבעת 1. גם העברת זכויות הבעלות בנתבעת 1 מיד ליד, והפיכתה לחברה ציבורית, ללא הסכמת התובעים ומבלי ששולמו להם דמי מפתח, שוללים מהנתבעת 1 את זכויות הדיירות המוגנת במקרקעין.

7.         מחודש ינואר 2010, לכל המאוחר, הנתבעת 1 אינה מחזיקה בתחנה בפועל (למעט שם המותג "סונול" שבכניסה לתחנה), והיא מסרה את החזקה בתחנה לנתבעת 2. הנתבעות לא שילמו לתובעים דמי מפתח בגין העברה זו. זאת ועוד, הנתבעת 2 מפעילה בשטח התחנה חנות לממכר מזון, מבלי שקיבלה את רשות הבעלים לכך, ותוך שהיא מפיקה רווחים על חשבון התובעים. הנתבעת 2, אשר נוסדה בשנת 1989, מחזיקה במקרקעין ללא כל זכות שבדין והיא מסיגת גבול. העברת זכויות הבעלות בנתבעת 1 מיד ליד, והעברת החזקה בתחנה מידי הנתבעת 1 לנתבעת 2 עולות כדי נטישת המושכר על ידי הנתבעת 1.

8.         בהסכם משנת 1980 נתנו התובעים לנתבעת 1 רשות להטמין מכלי דלק בקרקע שמחוץ לשטח המושכר, לתקופה של 10 שנים. עד היום, תוך הפרה של ההסכמים בין הצדדים לא הוציאה הנתבעת 1 את מכלי הדלק. כתוצאה מפעילות הנתבעות במקרקעין חדרו דלקים ושמנים לקרקע וזיהמו אותה, שלא כדין.

9.         האירועים המתוארים לעיל, עולים כדי הפרה של ההסכמים שנכרתו בין התובעים ובין הנתבעת 1, ככל שהיו כאלה, וגם מסיבה זו פקעה כל זכות שהייתה לנתבעת 1 במקרקעין. ככל שמדובר במכלים שמחוץ לשטח המושכר הרי שלגביהם מדובר בהרשאה בלבד, אשר הסתיימה זה מכבר.

10.       על יסוד כל אלה מבקשים התובעים להורות על סילוק ידן של הנתבעות מהמקרקעין, הן משטח המושכר והן מהשטח החורג משטחי המושכר, ועל השבת החזקה במקרקעין לתובעים כשהמקרקעין פנויים מכל אדם וחפץ. בנוסף, וללא קשר לסוגיית הפינוי, מבקשים התובעים לצוות על הנתבעות לפעול ללא דיחוי לטיהור המקרקעין מן הזיהום שדבק בהם, תוך שיתוף פעולה עם המשרדים הממשלתיים והעירוניים המופקדים על פעילות זו.

11.       לבסוף, מבקשים התובעים, להתיר להם להגיש תביעה נפרדת בגין הסעדים הכספיים שעומדים להם כלפי הנתבעות, ואשר טרם התגבשו באופן מלא.

ההגנה

12.       התביעה הוגשה תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, במטרה לסחוט מסונול כספים שלא כדין. חלק מהטענות שבכתב התביעה עומדות בניגוד לפסקי דין חלוטים המהווים מעשה בי-דין. כך בכל הנוגע לזכות הנתבעת 1 כדיירת מוגנת, וכך בנוגע להפעלת התחנה באמצעות מפעיל מטעם סונול.

13.       יש לדחות על הסף את טענת התובעים לפיה הנתבעת 1 אינה דיירת מוגנת במקרקעין. הנתבעת היא דיירת מוגנת מכוח הסכם השכירות מיום 8/8/1950 (להלן: " חוזה השכירות") שנחתם בין בעלי הקרקע ובין Socony Vacuum Oil Co Inc, היא היא הנתבעת 1 בשמה המקורי (ר' תעודות שינוי שם חברה, נספח 2 לכתב ההגנה). מעמדה של סונול כדיירת מוגנת במקרקעין ידוע לתובעים והוכר על ידם במשך 60 השנים האחרונות במסמכים רבים שנוסחו ונחתמו על ידם, ובהם הסכמים שקיבלו תוקף של פסק דין (ר' נספחים 3 - 11 לכתב ההגנה).

14.       סונול מעולם לא העבירה את השליטה או את החזקה בתחנה לצד שלישי כלשהו. סונול היא שמנהלת את התחנה, היא בעלת הציוד שבתחנה, והיא שמשלמת את דמי השכירות לתובעים ואת יתר התשלומים הכרוכים בהחזקת התחנה והפעלתה (ר' חשבונות ארנונה וחשמל, נספח 23 לכתב ההגנה). בנוסף, על פי הסכם השכירות והסכם נוסף שנכרת בין הצדדים רשאית סונול להפעיל את התחנה באמצעות מפיץ או סוכן מטעמה. בהתאם לכך רשאית סונול להפעיל את התחנה באמצעות הנתבעת 2 שהיא חברה בת של סונול. לפיכך, אין יסוד לטענת הנטישה שבכתב התביעה.

15.       המכל התת קרקעי היחיד שבו עושה סונול שימוש הוא המכל המותקן בשטח התחנה על פי תנאי הסכם השכירות. השימוש שנעשה במכלים שהוטמנו מחוץ לשטח המושכר והופסק עם המעבר לשימוש במכל שבטח התחנה, נעשה על פי הסכמים שנכרתו בין הצדדים במהלך השנים (ר' הסכם נספח 19 לכתב ההגנה). טענות התובעים בעניין מכלים אלה - התיישנו זה מכבר. בכל הנוגע לזיהום הקרקע הרי שממילא פועלת סונול זה מכבר על התקנים המחייבים ועל פי הוראות הרשויות המופקדות על נושא הגנת הסביבה.